תם מסע של 26 יום.
1,500 ק"מ, 7 ארצות, עליות ירידות, תובנות וחוויות רבות.
אני יודע שחוזר לביתי, למשפחתי, אדם שונה ומשופר מזה שיצא למסע.
והייתי במסע זה לא לבד.
ליוותה אותי בהכנות, בעצה, בנתינה בעידוד ותמיכה, וכשהיה צריך גם באזהרה, רעייתי סיגל. שוחחנו יום יום וקיבלתי ממנה הרבה נקודות ראיה, מילה יומית להגות בה, כל אלו סייעו להצלחה. חששנו שעוצמת החוויה, תייצר הפרדה ואולי אף החלשה של הקשר ביננו. התבדנו. המרחק יצר קירבה ועל כך אני שמח וגאה. מתרגש ומחכה למפגש המתחדש.
חייתי 26 מיום עם שותף לדרך, גידי. הוא שחלם והגה את רעיון המסע. התגבר על לא מעט קשיים והיה שותף מסור ונאמן. זכיתי להיות איתו, ביחד, בחוויה כך כך משמעותית. הדי זמן משותף זה, יהדהדו בחיינו עוד זמן רב.
ביקרו אותנו:
אלי אחי ודין בנו, תמכו, סייעו, בישלו, סחבו והרבה תרמו
רמי שהצטרף לשבוע האחרון, הוסיף גיוון לחוויה. מראייתו ותגובותיו למדנו יותר על עצמנו.
אחד ההישגים שאני רואה, הוא מימוש רצוני לשתף אחרים בהיבטים שונים של החוויה. מבחינתי, הכתיבה בסוף יום, הייתה תהליך תורם לשינוי שהתחולל בי. רציתי לשתף, גם בחוויות הנעימות וגם בקשיים והתלבטויות. לא כל אחד יכול לצאת למסע כזה. כל אחד יכול להיתרם, מדבר אחד או יותר, מהשיתוף. כך אני מקווה. זו הייתה אחת ממטרותי בכתיבה אליכם.
מטרה שניה הייתה "לאמן"עצמי בכתיבה מעצימה, שהדגש הוא לא על דיווח, אלה על עומק ועירור מחשבה ורגש. עד כמה זה הצליח, תעידו אתם.
במהלך הרכיבה היום, ניהלתי דיאלוג וסקרתי את הגורמים הרבים שאיפשרו את קיומו והצלחתו של המסע (רשימה חלקית מאד);
זוג הפדלים שבנאמנות תרגמו כל לחץ שהפעלתי עליהם, לתנועה מקדמת
לצמד הגלגלים ששמחו להכיר מקומות חדשים ולא קיטרו ולא שבתו, גם כשרכבנו בדרכי עפר גסות, או כבישים מרוצפים באבני דרך (פבה).
לשרשרת שלא איפשרה לחוליה החלשה, לפרוש מהמשחק
לבלמים שמנעו תנועה חפוזה אלי תאונה
לאפליקציה Locus, שאיפשרה ניווט איכותי ושקט נפשי.
לגוף הנאמן שנירתם לתמוך ברצון הנפש.
ולבסוף: לכם, שעצם היותכם מהווה תרומה. לכל תגובה שלכם הייתה השפעה.
אין בי צער על שהסתיים. את הגעגוע למה שהיה, אנסה לתרגם לעשייה מגוונת, ולא רק במסע דומה.
אז מה עברנו?
הר - פגשנו קשיים, חצינו ירידות, טיפסנו גבעות, הרים ורכסים. איתגרנו, אותגרנו וגם התגברנו.
דרך - אין סוף בחירות בקבלת החלטות, הצטרפנו לדרכים קיימות, פילסנו דרכים חדשות למחוזות חדשים במרחב החיים.
בית - התארחנו ב 23 בתי מלון, הוסטלים ודירות. סחבנו איתנו בית קטן. אלו וזה, יצרו מרחבי שיקום כח הכרחיים. נבנה אצלי, במסע זה, בית פנימי שהוא עוגן יציב ואמין יותר. חוזר לביתי, מלא תקווה, כח ורצון.
זמן - למשך זמן המסע הייתה השפעה גדולה. לקחנו פסק זמן משיגרת חיינו, כדי לאפשר זמן חלום, מציאות חלומית. כל דבר בזמנו. מסע זה לא יכולתי לבצע קודם. לפחות לא באיכות שחוויתי פה.
מתקשה לסיים כתיבה זו. עוד ועוד רוצה להכתב.
מתנחם בכך שנוצרו הרבה התחלות חדשות
תודה והודיה
אשמח לתגובה, רמז, ביקורת, עצה או מחשבה. במילים כתובות, או בדיבור אישי.
