הקדמת העורך עם תוספת
מעשה ממתין עד לזמנו הנכון או, כפי שאפשר לומר, עד שהצ'י בשל. בשנת 2003 אורי לוטן ואני התחלנו לתכנן להוציא לאור תרגום עברי של 'דלתות התודעה'. אחר־כך אורי כתב את המאמר "האיש שפתח את הדלת"שפורסם לראשונה באתר NRG, במדור ניו אייג'בעריכת גליה עזרן. המאמר היה חלק מספר המאמרים שתיכננו אז, 'יש חדש במערב', אבל אורי סיים את חייו ב־2005 במסע ארוך במיטת בית־החולים, כשנתיים לפני שהספר ראה אור. פניתי לדן דאור והצעתי לו לתרגם את הספר לעברית והוא נענה בשמחה, אך לצערנו הגדול נפטר לפני שניגש למלאכת התרגום. מי שתרגמה בסופו של דבר הייתה דיויה-שחר לב, נוסעת מתמידה בין מזרח ומערב ומתרגמת מצוינת שנגעה בחלק מהחוויות הדרושות לתרגום זה.
הטקסט הינו מבט על-תחומי עמוק ונושם של למידה התנסותית וחוויה של מתבונן דגול, חבר במועדון המכובד של "הנוסע והחוקר הבריטי" (תופעה ראויה ללימוד בפני עצמה), אם כי הפעם מדובר במסע חקר של גיאוגרפיה ונופים פנימיים, העוסק במפגש, בכיווניו ובהשפעותיו על עצמו ומנסה להרחיב באמצעות המסע את גבול חומת התפיסה של קוראיו: "קול המבטיח להם, יומם ולילה, אפילו בשנתם, שעל אף כל הפחד, כל המבוכה והבלבול, המציאות המוחלטת נשארת היא־עצמה, איתנה..." (כאן, בעמ' 60). האקסלי מממש בסגנונו המבריק את ייעודו כפי שהוא תופס את עצמו, כשליח. זוהי "קריינות"חווייתית שבה נעים בגלים הדימויים של חינוכו, אמונותיו, תרבותו, אמנותו, דתיותו, חלוציותו ומודעותו של המחבר. ובתוך "הטריפ"הזה האקסלי עדיין משתמש (למזלנו, אחרת לא היה לנו את הספר...) בהנמקה המצביעה על מלכודת ההקשרים האימננטית שלו עצמו. במודעות מרהיבה האקסלי מפרט את אבני הבניין והתנועה של מרחב הקשרים זה במסה "עדן ושאול".
הספר מחולק לשלושה חלקים: חלקו הראשון של הספר הוא 'דלתות התודעה'– מסה על חוויית ההתבוננות של האקסלי בסביבתו הקרובה בהשפעת מסקלין.
מקורו של שם הספר The Doors Of Perceptionהוא המשורר, ההוגה והאמן הבריטי בן המאה ה-18, ויליאם בלייק, שייתכן שנחשף אל הביטוי דרך טקסט הודי מהמאה השביעית Vijnana-Bhairava-Tantra. עבור האקסלי הביטוי התחזק באמצעות ניסוחו של ה.ג'. ולס שכינה אירועים אקסטטיים של אמונה ובידור "דלתות בקיר".
דנורבות האם להשתמש בתרגום המילולי 'דלתות התפיסה'או ב'דלתות התודעה'שהשתרש בעברית. מדובר באותה הדלת משתי פניה של חומת התפיסה שאנו אוחזים בה ומקיפים את עצמנו בה: השם 'דלתות התפיסה'מכוון לפתח מצידה הפנימי של החומה כמרחב ההשגה שאותו אנו מסוגלים לתפוס, למלל ולהמשיג במדעים השונים. 'דלתות התודעה'הן אולי אותו פתח מבחוץ המשיק לאינסופי ולמוחלט שמחוץ להמשגה. השם שבחרתי הוא 'דלתות התודעה'.
חלקו השני של הספר הוא 'עדן ושאול', מסה שפורסמה שנתיים לאחר 'דלתות התודעה', ובה בוחן האקסלי את החוויה מפרספקטיבה של זמן ותפיסות תרבותיות. בבחינה זו הוא נדרש לתפיסות אמנותיות, ומספק אותן בשפע מאיר עיניים.
גם כאן האקסלי מהדהד את ויליאם בלייק בעקבות ספרו The Marriage of Heaven and Hell. העדפנו את השם 'עדן ושאול'כפי שתרגם אורי לוטן על פני התרגום 'גן עדן וגיהנום'. בנוסף, האקסלי משתמש בצירוף "האדס וגן עדן". האדס, על שם המולך בה, ממלכת השאול המיתולוגית, שהיא בעת המודרנית גם "מרתף תודעתי"על כל משמעויותיו התרבותיות והספרותיות הנוספות.
האקסלי נהג לבחון את יצירותיו שוב לאחר פרסומן וחשב כיצד לתקן אותן ולעשותן מדויקות. נוכל לראות זאת במסה שכתב בשנת 1946 למהדורה המחודשת של ספרו 'עולם אמיץ מופלא'ארבע-עשרה שנים לאחר צאתה לאור של המהדורה הראשונה, ובפרסום נוסף Brave New World Revisitedמשנת 1958 הבוחן את הכוחות החברתיים והפוליטיים המוליכים לכיוון הדיסטופי של "עריצות הרווחה"שכתב עליו. הוא שאף תמיד לבחון את החוויה והידיעה כמבט כפול ובאמצעות התפיסות המושגיות שאימץ: עם התחושה האחדותית הדאואיסטית ועם ידיעת ה"לוגוס", שהוא בינת העולם, המובנה במהותנו. 'דלתות התודעה'ו'עדן ושאול'מציגים בחינה זאת במיטבה.
חלקו השלישי של הספר הוא שמונה נספחים הכתובים כמסות קצרות. הן מאירות הקשרים סביבתיים, אמנותיים ותרבותיים וממדים נוספים שהינם חלק ממרחב ההקשרים המעצב את מבטו של האקסלי על החוויה והתפיסה המתוארות בספר. על מנת להקל על הקוראים נתתי לכל נספח שם המציג את עניינו העיקרי.
כל טקסט כונס אליו את ניסיונו של העורך. אני חש כי עבודתי בהמשגה של תפיסות והשפעות של תנאי קיצון על היחיד והקבוצה בתחומים של אמנות ושטח, סייעו לי לקרוא את הספר הזה ואת כותבו טוב יותר, ואולי לכן גם להגישו בצורה ברורה יותר לקורא בעברית.
במבט מסכם אומר כי עניינו של הספר הזה הוא אור והתבוננות.
ולגבי הדלתות עצמן, כפי שמסתיימת המסה הראשונה, "האדם השב מבעד לדלת שבקיר לא ידמה לאדם שיצא דרכה..."תפיסה, או תודעה, תלוי מהיכן או לאן מתבוננים, ובאופייה ההומאניסטי והאורייני של משפחת האקסלי, העיקר שיהיה מהלב הבוחן.
אני מאחל לכם מסע מרתק.
דוד מיכאלי
אוקטובר 2016
תשובות לשאלות של כרמית וייץ על הספר לאחר יציאתו לאור
אני חושבת שהשאלה המסקרנת ביותר, בהקשר של "דלתות התודעה", הוא היכולת של האקסלי למפות באופן כמעט נבואי את מה שיתחולל אחרי כן. האם תוכל לפרט בנושא?
הספר "דלתות התודעה"אינו נבואי אם כי הוא מציע מיפוי מרשים של יחסי חוויה, תרבות ואמונה. הספר "עולם אמיץ חדש"מציע אופציה חברתית קיצונית, נטולת אמנות ודת ומאפשר לקורא זיהוי של מגמות ותופעות חברתיות.
האקסלי היה אמן מחונן ובתור שכזה היו לו היכולות להתבונן ולהבין את התופעות ומגמות ההתפתחות שלהן. להערכתי יכולתו של האקסלי נתמכת על ידי שני מקורות עיקריים. הראשון אישי, והשני תרבותי.
האקסלי גדל במשפחה אמידה חוקרת ויוצרת ובמעמד שהיום מכנים אותו פריבילגי עם הסללה מובטחת. זה נתן לו כלי הערכה חדים בתוך תפיסת עולם של חברת שפע מנהלת ומוגנת. כלי הערכה האלה היו בינתחומיים וכללו מושגים ותפיסות ביולוגיות ואבולוציוניות בעקבות סבו ואחיו, ספרותיות בעקבות אביו, פיזיקליות בעקבות אחיו. תכונת הרגישות המולדת שלו התפתחה דרך קיומו כילד, נער ואדם חלש ופגיע (גוף, יתמות, כמעט עיוורון) שחייבו בחינה בלתי פוסקת. כתיבתו שכללה את התכונה הזאת ואפשרה לה ביטוי והתפתחות יחד עם שיניים של ביקורת חדה.
האקסלי גדל בתקופת הדמדומים של האימפריה הבריטית וצפה בתהליכים רבים של סיום תקופה. כבריטי הוא נשא מטען זיכרון קולקטיבי של קץ תרבויות ילידיות מסורתיות מול התקוממויות תחת שמי האימפריה. זה היה בית ספר מצוין להבנת מגמות חברתיות, ערעור מעמדי, דרכים להשתלטות על מוקדי כוח, שכלול של תפיסות תאגידיות, שליטה באמצעות מסחר וייצור, מניפולציות באמצעות דת ומעמד. תפיסת הצרכנות הייתה בנסיקה כחלק משיכרון הכוח הטכנולוגי וזרימה בלתי מבוקרת של משאבים ואוצרות טבע אל המפעלים ומשם אל קהל צרכנים עצום של אירופה ואמריקה. האקסלי הבין היטב שמדובר בעסקה של נוחות זולה תמורת התמכרות צרכנית ושליטה של הספקים יחד עם עיקור אמוני. הוא כינה מגמה זאת "עריצות הרווחה"ומבחינה זו זה היה נבואי.
שאלה נוספת: בהתחשב בכך שזהו התרגום הראשון של הספר לעברית, מהם החומרים שאתה כעורך נשענת עליהם להבהרות והארות?
חלק מידע אישי וחלק מהרשת. למשל בעמ' 26 האזכור של הומרוס, זו סצנה שהאקסלי כותב אותה כמובנת לכל קורא ואולי כך היה בזמנו לבעלי השכלה קלאסית, אבל לקורא העכשווי שיחותיו של אודיסיאוס עם שוכני האדס, הן אולי פחות מוכרות ולכן ציינתי בהערה.
כעורך נשענתי בין היתר על תפיסת ה"מימזיס"של אריק אוארבך כהבנת רוחות התקופה, על תפיסת הזעם החברתי של ברטולד ברכט, על פרשנותו של רוג'ר זילאזני לשימוש בדת כמכשיר פוליטי, על ניתוחי האמנות של זביגנייב הרברט, על סקירת החוויה המיסטית של בן עמי שרפשטיין, על עבודתו החזיונית והפירוטכנית של ליאונרדו דה וינצי ועוד רבים. קלאסיקות פילוסופיות ואמנותיות מן המזרח ומן המערב הן חלק חשוב להבנת הקריאה של הטקסט.
