הַר דֶּרֶךְ בַּיִת זְמַן / דוד מיכאלי / טיוטה

הַר דֶּרֶךְ בַּיִת זְמַן

אֵיךְ לְהִתְמוֹדֵד עִם כָּל מִינֵי דְּבָרִים מוזרים

סיפור על גבוה, רחוק, יפה ועמוק

מאת: דוד מיכאלי

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים,

הָלַכְנוּ בַּמִּדְבָּר אֲנִי וַחֲבֵרִים.

עָלִינוּ הַר, מָצָאנוּ דֶּרֶךְ, עָשִׂינוּ בַּיִת לְעַצְמֵנוּ  

וְהַזְּמַן, הַזְּמַן הָיָה שֶׁלָּנוּ .

לפעמים הָיָה קָשֶׁה, לפעמים הָיָה נוֹרָא,

אבל תמיד הָיָה יָפֶה, וגם הָיְתָה שִׂמְחָה גדולה.

לָכֵן, תָּמִיד לִזְכֹּר, כְּדַאי,  

מָה לָמַדְנוּ בַּמִּדְבָּר, וַדַּאי,

כל מה שבחיים נפגוש 

לארבע מחלקות נפרוס: 

הראשונה היא הר,

השנייה היא דרך,

השלישית היא בית,

הרביעית היא זמן

כי:

כָּל מְשִׂימָה אוֹתָהּ נִפְגֹּשׁ – שם נטַפֵּס עַל הַר,

כָּל הַחְלָטָה אוֹתָהּ נִפְגֹּשׁ – שם דֶּרֶךְ יֵשׁ לִמְצֹא,

כָּל מעשה שנעשה – ישפיע על הבית,

כָּל עצירה שנעשה – היא תחילתו של זמן חדש.     

לָכֵן כְּדַאי בְּכָל דָּבָר

לִשְׁמֹר תָּמִיד עַל קְצָת מִדְבָּר.

בּוֹאוּ נְטַפֵּס עַל הַר!

נִקַּח תַּרְמִיל וּמַיִם.

נביט אל הפִּסְגָּה,

נבחן את המִּדְרוֹן,

הֵיכָן אָנוּ עוֹמְדִים?

צַּעַד, צַעַד, בכל פעם,

כך עולים,

נָנוּחַ כְּשֶׁצָּרִיךְ.

נִנְשֹׁם עָמֹק את האוויר,

ונַעֲזֹר לַחֲבֵרִים.

הוֹי, כַּמָּה גָּבוֹהַּ עָלִינוּ!

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי יָכוֹל

להיות במצבים חדשים

לְהַחֲזִיק מַעֲמָד

לְטַפֵּס מִצַּעַד לְצַעַד

לִרְאוֹת אֶת עַצְמִי בַּסִּיּוּם

לִהְיוֹת עִם עַצְמִי

לָדַעַת שֶׁאֲנִי יָכוֹל!

לָכֵן כְּדַאי בְּכָל דָּבָר

לִשְׁמֹר תָּמִיד עַל קְצָת מִדְבָּר.

בּוֹאוּ נִמְצָא דֶּרֶךְ!

נביט אל האופק, מעבר להרים,

מה הסביבה שלנו?

היכן אנו עומדים?

היכן השמש? איפה צל?

היכן צפון? יש סימנים?  

האם ראינו כוכבים?

מִצַּעַד לְצַעַד נִתְקַדֵּם

דבר חדש נפגוש     

ואִם נִפֹּל תָּמִיד נָקוּם

ונַעֲזֹר לַחֲבֵרִים

הוֹי, כַּמָּה רָחוֹק הָלַכְנוּ!

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי יָכוֹל

לְהַכִּיר כִּוּוּנִים חֲדָשִׁים

לשמור על הכיוון        

לָלֶכֶת מִצַּעַד לְצַעַד

לִהְיוֹת סַקְרָן וּלְגַלּוֹת

לִהְיוֹת עַצְמָאִי

לָדַעַת שֶׁאֲנִי יָכוֹל!

לָכֵן כְּדַאי בְּכָל דָּבָר

לִשְׁמֹר תָּמִיד עַל קְצָת מִדְבָּר.

בּוֹאוּ נָקִים בַּיִת!

נביט אל הסביבה

נבחר את המקום

נוריד את התרמיל 

הֵיכָן נשב? היכן יש גג?

היכן נאכל? היכן נישן?

ומה מקום החברים?   

ואיך נשמור על המקום?

איך לא נשאיר שום סימנים?

ונְחַפֵּשׂ פִּנּוֹת מְיֻחָדוֹת

מה טוב ומה נעים לשבת

יַחַד  עם החֲבֵרִים

הוֹי, כַּמָּה יפה עָשִׂינוּ!

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי יָכוֹל

לְטַפֵּל בְּמַצָּבִים חֲדָשִׁים

לִשְׁמֹר עַל הַמָּקוֹם

לִבְנוֹת שָׁלָב שָׁלָב

לְתַכְנֵן מָקוֹם

לִהְיוֹת בַּמָּקוֹם

לָדַעַת שֶׁאֲנִי יָכוֹל!

לָכֵן כְּדַאי בְּכָל דָּבָר

לִשְׁמֹר תָּמִיד עַל קְצָת מִדְבָּר.

בּוֹאוּ נִמְצָא זְמַן!

נראה את המקום,

נרגיש את חום הַשֶּׁמֶשׁ 

נֵשֵׁב עִם התַּרְמִיל ליד המַיִם

עַל עָלִים וַאֲבָנִים נביט בשקט

ולטאה תביט עלינו   

האם שמענו רוח?

אפשר לשמוע עננים? 

כַּמָּה כְּחֻלִּים הם הַשָּׁמַיִם

נְסַפֵּר לַחֲבֵרִים

הוֹי, כַּמָּה עָמֹק הִרְגַּשְׁנוּ!

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי יָכוֹל

לָצֵאת מִמָּה שֶׁאֲנִי רָגִיל

לִשְׁמֹר עַל שִׁוּוּי מִשְׁקָל

לְהַרְגִּישׁ כָּל רֶגַע וְרֶגַע

לְהַרְגִּישׁ אֶת עַצְמִי

לְהַרְגִּישׁ אֶת הַמָּקוֹם

לָדַעַת שֶׁאֲנִי יָכוֹל!

לָכֵן כְּדַאי בְּכָל דָּבָר

לִשְׁמֹר תָּמִיד עַל קְצָת מִדְבָּר.

לָכֵן, לִזְכֹּר, תָּמִיד כְּדַאי,                       

מָה לָמַדְנוּ בַּמִּדְבָּר, וַדַּאי,                                 

כל מה שבחיים נפגוש                   

לארבע מחלקות נפרוס:                

הראשונה היא הר, ...ברור!

והשנייה היא דרך, ...כמובן,

והשלישית היא בית, ...שנקים,

והרביעית היא זמן, ...לנשום

כי:

כָּל מְשִׂימָה אוֹתָהּ נִפְגֹּשׁ – שם נטַפֵּס עַל הַר,

כָּל הַחְלָטָה אוֹתָהּ נִפְגֹּשׁ – שם דֶּרֶךְ יֵשׁ לִמְצֹא,

כָּל מעשה שנעשה – ישפיע על הבית בו נהיה,

כָּל עצירה שנעשה – היא תחילתו של זמן חדש.     

לָכֵן כְּדַאי בְּכָל דָּבָר

לִשְׁמֹר תָּמִיד עַל קְצָת מִדְבָּר,

כל מה שבסיפור שמענו,

עַל זְמַן וּבַיִת, דֶּרֶךְ, הַר.