שבוע 3 יום 3 (יום 17). 76 קמ. צרפת. קיץ סתיו.
עוד יום בין כרמים, יקבים, כפרים ציוריים. דרך לא קשה, הרוטינה משביחה. פגשנו בחור צעיר גרמני שמתכנן לרכב עד סוף אוקטובר לאוקינוס האטלנטי. ישן בשטח, אבל מצטער שכך החליט, עכשיו תקוע עם הציוד הכבד. פגשנו קבוצת עובדות שולטות את הבציר וממינות מיון ראשוני לפני שאלו עוברים לכבישה. היה מרגש לראות את התהליך.
עוד יום מוצלח מאד עם דברים חדשים ומפגשים מענינים.
לאורך היום אני הרבה עם הדרך ועם מחשבותי. הרכיבה בזוג נותנת מרחב גדול בזמן הרכיבה. היום הבנתי עד כמה הסביבה משפיעה עלי. רכבנו בין כרמים בעונת הבציר. זה ארוע משמעותי ביותר באזור שתרבות היין היא מרכזית בחיים. הבציר הוא השיא (גם בכל קטיף אחר) של תהליך ארוך שיש בו השקעה, תקווה, ומגבלה באשר למה שבאמת בידי המגדל. והנה קוטפים, בוצרים, אוספים. איזו חגיגה.
אצלי משהו דומה. מתחילים לראות ואני גם קטיף "פירות". אלו מופיעים בצורת הבנות, החלטות, חידוד ודיוק. המילה שקיבלתי מתנה היום הייתה "לראות רחוק". ראיתי הרבה, הרגשתי הרבה מעולמות רחוקים ועמוקים. לא אפרט כ יותר מידי כי הקטיף הוא רק תחנה...כמו שראינו היום, יש מיון ראשוני, כבישה, תסיסה, סבלנות ועוד ועוד. אבל יש מה לטעום:
האם לראות רחוק הוא רק בעיניים ובמחשבה? כמה רחוק מוכן אדם לראות, להתבונן? כמה רחוק שלא תסתכל, יש עוד מעבר לקצה. את ששם, לא ניתן לראות ואולי גם לא להבין. היום חוויתי ראייה אחרת שהיא לא בשפה מוכרת לי אך נוכחת וקיימת. לשימחתי אני לא שובר את הראש לפענח חוויה זו. כמו מיץ הענבים, נותן לו לתסוס, רק שלא אפריע.
ההתקדמות שלנו טובה וכבר יש החלטה על עוד יום מנוחה במעבר בין שבוע 3 ל 4, רגע לפני שנתחיל את הטיפוס לאלפים. עבודת הצוות ממש חלקה. אני בד"כ מנווט וגידי מחפש מוצא ומזמין לנו מקומות לינה נחמדים. בצרפת הרכיבה חלקה ושבילי האופניים מאד ברורים, 95% מהם נפרדים לחלוטין מתנועת רכבים. מחר יום אחרון בצרפת לפני המעבר לשוויץ בעיר בזל. ועכשיו שהבחירות מאחורינו, כל שנותר הוא לבחור את הדרך, האישית, משפחתית, קבוצתית, שמתאימה למי שבוחר.
