הערות על
שפה
המילה "שפה"בעברית קשורה במקור לקצה, שוליים או גבול. המילה "שפה"יכולה לציין את קצות הדברים, השוליים והגבולות כמו "שפת המדרכה", "שפת הנהר", או "שפת הכלי" (שולי הכלי).
גם השורש ס-פ-ה קשור כמו למילה "סף"כשפת פתח, גבול או קצה שאפשר לצאת
או להיכנס דרכו הן פיזית והן מטאפורית. בין הטיות המילה "סף"נמצאת גם
המילה "נספה", כסיום החיים.
מכאן גם ה"שפתיים"של הפה האנושי המהותיות להפקת דיבור וכממשק פיזי לתקשורת ומכאן "שפה"לתיאור הפקת הצלילים לעולם המהווים מערכת המילולית האנושית לתקשורת, ומכאן גם שהשפה
היא גבול בין עולמות פנימיים וחיצוניים
הערות על
שפה
השפה
ממסגרת את העולם באמצעות מושגים, שמות ותיאורים. באמצעות מתן שם לתופעה, כמו אש, אנו
לא רק מתארים אותה אלא מעניקים לה קיום במרחב התודעתי. במובן הזה, השפה יוצרת את
העולם לא דרך הפיזי, אלא דרך התודעה.כך, שברובד עמוק יותר, השפה
היא לא רק כלי להעברת מידע או לתקשורת בין בני אדם, אלא כוח מעצב של תפיסת העולם
של הקבוצה ושל היחיד כאמצעי יסודי לפרשנות המציאות, לגיבוש זהות ולהתפתחות תרבותית.
נרטיבים קולקטיביים, מיתוסים, חוקים ורעיונות הופכים ליסוד המארגן של חברה. לפיכך,
שפה יכולה להיות גם כלי של כוח ושליטה וזה אשר מגדיר את השפה מגדיר את המציאות.עם זאת,
כפי שטען לודוויג ויטגנשטיין, "גבולות שפתי הם גבולות עולמי". כלומר,
היכולת להבין, לדמיין ולפעול בעולם תלויה במגבלות ובכוחות של השפה שאנו משתמשים
בה.
הערות על
שפה
כוחות
השפה נתפסו באופן מסורתי כמאגיים. השפה כיכולת חיה של הפשטה, הסמלה
ועיצוב היא מאפיין אנושי של יצירה והתמרה של תחושה והתרשמות אימרסיביים לייצוג שאינו
אימרסיבי, אלא נפרד. פירוק המציאות למנות של מילים וסמלים מאפשר לבנות את המציאות
במערכים שונים על פי רצונו של היוצר. קסם. השפה מאפשרת לנו את ההתבוננות. אך
בו-בזמן זהו נתיב דו-סתרי. הצירופים החדשים אכן מרכיבים מציאות שבה יכולים אנו לטבוע
בקלות מפחידה. כל זרם תחבירי זמין יכול להציע היגיון שמפתה להיאחז בו כפיתרון למבוכה
ופחד קיומיים, זאת, כאשר לכלי ההיגיון לכשעצמו אין מחוייבות כלשהי לטוב ורע. לפיכך
המחבר הוא קוסם והמילים והסמלים הם קמיעות אשר היודע אותם אוחז בכוח על בעליהם.
לכן באגדות העבר השמות הפרטיים היו מקודשים ומוסתרים. הקריאה בשם היא אמנות.