רקדתי עם ציירת מתה / דוד מיכאלי

 רָקַדְתִּי עִם צַיֶּרֶת מֵתָה

הִיא אָמְרָה, זֶה זֶה זֶה

הִיא אָמְרָה אִי אֶפְשָׁר לִיצֹר לְבַד

בְּלִי לְדַבֵּר עִם עֲמִיתִים

לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת

שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְבַד בְּלִי עֲמִיתִים

הִיא אָמְרָה לֹא לֹא לֹא

הִיא קְבוּרָה קְבוּרָה

בֵּין פְּרָחִים בְּמִּגְרָשׁ יָקָר נוֹרָא

וְהִיא אָמְרָה וְרָקַדְנוּ,

וְגָזַרְנוּ חֲלָלִים נָעִים,

וּרְאִי, רְאִי, רְאִי, אֶת שִׁלְדּוֹ הַפְּנִינִי

שֶׁל הַיְּקוּםקִיוּםקוּמקוּם

חִוֵּר, אִלֵּם, כָּסוּף, אָסוּף, 

הַסַּהַר מִתְעַדֵּשׁ, עֹוֹדֶשׁ,

אֶחָד, יָחִיד, בּוֹדֵד, ו...

אֶחָד, יָחִיד, בּוֹדֵד, ו...

סְהוּרִים, כֹּה סְהוּרִים,

מְאֻבָקִים, וַאֲבֻקִּים,  עַד כְּלוֹת,

זְהוּבִים לָעַד בַּחֹשֶׁךְ עַד

וּמַדּוּעַ שׁוּב, שׁוּב, שׁוּב, נָחוּץ הָעוֹר הַמְּנֻמָּר?

מָה טַעַם בַּצְפִיפוּת הַמַּלְבְּנִית?

וְהִיא אָמְרָה, אָמְרָה, עִם עַיִן עֲצֵלָה,

שִׂים אֶבֶן עַל קִבְרִי, וְשׁוּב תֵּדַע

אֶת עוֹרִי. אֶת חֻמִּי.

אֲהוּבִי הַקַּר, כֹּה קַר, הַמִּתְפַּשֵּׁט אֵין קֵץ

וְהֶעֱבַרְנוּ מִשְׁקָל, פִּרְחֵי יָדֵינוּ, שׁוּב,

פִּרְחֵי כְּבִידָה