David Michaeli 2009
לאט, לפתע, עוזבת
התשוקה
לְאַט, לְפֶתַע,
עוֹזֶבֶת הַתְּשׁוּקָה
קַוִּים חֲרוּצִים,שִׁנֶּיהָ בִּבְשָׂרֵנוּ
כִּתְרֵי קְרִינָה,
מַכְתְּשִׁים בַּיֹּפִי,
בְּפִתּוּל חֲסַר
אֲוִיר, אֹפֶק בָּשָׂר
רְאוּת מְצֻיֶּנֶת.
קָפֶה שֶׁל בֹּקֶר
וְעִתּוֹן וּזְוָעוֹת וְגִנָּה
עוֹד מְעַט עֶרֶב
וְעוֹד מְעַט בֹּקֶר
מִסְתַּכְּלִים
בְּהֵחָבֵא אַחַת עַל הַשֵּׁנִי
בְּכַעַס נוֹרָא,
בַּחֲנִיכַיִם חֲסוּמֵי
תַּאֲוָה
וּבְחֶסֶד שֶׁאֵין
לוֹ קָצֶה