נטלי גוטמן
יש סיכוי במחנה האהבה.
היו בריאים כדי לשאת יותר ממה שאתם.
חולה מוגן לסבול כתכונת עולם, ואיתכם
מופרת ההרמוניה, במחנה העבודה לבודדים
שבגופתם מניע צרות עולם לתנוחה נכונה.
וישכיבוני בלגונת מעשיי, צל חי,
ספר אגדות על נבואה
שלא תיקרא בזמן.
ובעצמי חבילה
בעטיפת נייר החימר
מטפטף אותות במחנה של הכינרת שלי,
כאן נשכחים בלי מים אני והזהובים,
קומדיה אנושית, מי ישמע דג
לפני המבול,
מדבר,
היי בטוחה, "הְיְּיִ בְּרוּכָה, פִּסַּת יֵשׁוּת עַל אֲדָמָה שֶׁבָּאָה אִתִּי צָמְחָה מַמְאֶרֶת בִּידִיעָה שֶׁלֹּא הָיָה סִכּוּי קָלוּשׁ"
{סרגיי יסנין, 1921*}.
דייג יפלס אותך לרצועות, סבתך תלוש
קציצות ממך, התכרבלי בעור דג.
נכדיך יאכלו אותך,
בריאים מאהבה.
*משירו "לֹא מִתְאַבֵּל וְלֹא זוֹעֵק, וְלֹא בּוֹכֶה, יַחְלֹף הַכֹּל...", 1921, מרוסית נטלי גוטמן, מתוך ספרי "תסביך האהבה", 2021.