הנה הבוקר

עקדה. 1993. דוד מיכאלי

הנה הבוקר

עַל זְוָעָה וְעֹנֶג לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ

עַל הַבַּרְזֶל הַנּוֹפֵל וְהָאֵשׁ

וְחֹל קַר לִפְנוֹת בֹּקֶר

עַל כְּתוֹבוֹת וְקִירוֹת לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ

עַל מִיתוֹת וּכְנִיסוֹת

עַל הַחוּט הָעוֹבֵר כְּשָׁנִי

מִתַּחַת לַקַּרְקַע וּמִתַּחַת לַשָּׁמַיִם

עַל כּוֹסוֹת הַקָּפֶה וְהַדָּם

וּבְרֵכוֹת הַשְּׂחִיָּה

אִמָּאאא! אִמָּאאאאאא! אִמָּאאאאאאא!

הִנֵּה הַבֹּקֶר וְהָרְחוֹב

הַחַיִּים הֵם כַּדּוּר הַבְּדֹלַח הַקָּרִיר שֶׁלְּךָ

הַמַּשָּׂאִית הָעוֹמֶדֶת נוֹתֶנֶת לְךָ תְּשׁוּבָה

וְכָךְ גַּם הֲמֵיְל הָאַחֲרוֹן שֶׁקִּבַּלְתָּ

הַאִם אַתָּה מַקְשִׁיב?

אִמָּאאא! אִמָּאאאאאא! אִמָּאאאאאאא!

עוֹד לִפְנֵי הַשְּׁאֵלָה מָסַךְ הָרְחוֹב מִסְתַּדֵּר מֵחָדָשׁ

שְׂפַת הַמִּדְרָכָה עוֹנָה לְכַף הָרֶגֶל

עָלָה הַבּוֹהִינְיָה עוֹנֶה לַכְּנִימָה

וּבְרַק הַתִּיקָן עוֹנֶה לַשַּׁיִשׁ הַמְּלָאכוּתִי בַּמִּטְבָּח

קְלִיעִים נִמְשָׁכִים אֶל הָאוֹר

מִצִּדּוֹ הַפְּנִימִי שֶׁל כַּדּוּר הַבְּדֹלַח.

כַּסֵּה אֶת רֹאשְׁךָ

עָשֵׁן אֶת עֵץ הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלְּךָ

הִתְבּוֹנֵן בְּבָנֶיךָ וּנְכָדֶיךָ כְּשֶׁהֵם

עוֹד רַק תְּחוּשָׁה עֲמוּמָה

הָאֲדָמָה כָּל כָּךְ שְׁקוּפָה

הָאֲדָמָה כָּל כָּךְ צְלוּלָה

קוֹרֶנֶת בְּדֹלַח.

אִמָּאאא! אִמָּאאאאאא! אִמָּאאאאאאא!

עַכְשָׁו לְהַרְחִיק

לְהַרְחִיק מְאוֹד מֵעֵבֶר

לְקַו 63 וּשְׂפַת הַמִּדְרָכָה הַלַּחָה

מֵעֵבֶר לְמַבְרִיחֵי הַנֶּשֶׁק וּפְצָצוֹת הַתְּאוּרָה

מֵעֵבֶר לְזוֹנוֹת הַקּוֹקָאִין הַלְּבָנוֹת וְהַשְּׁחֹרוֹת

וּמֵעֵבֶר לְדַפֵּי הַסְּפָרִים שֶׁנִּסְגָּרִים בְּרֹךְ כָּתוּב

לְהַרְחִיק עוֹד מֵעֵבֶר לְגַלֵּי הֶחָזֶה

וּפִטְמוֹתָיו

הַרְחֵק אֶל אֹפֶק הַדֹּפֶק

וְאַחֲרָיו

אֶל מֵעֵבֶר לוֹ שָׁמוּר

בִּסְפִינוֹת, צוֹלְלוֹת וּמוֹקְשֵׁי דָּם

מַבִּיט בִּי דֶּרֶךְ מֶרְכַּז הָעַיִן הַשָּׁחֹר

מִדְבָּר שֶׁל אוֹר.