רוח רפאים חיוורת, עוצרת מחוץ לבית כנסת ממלמלת תפילה מתגשמת לטיפה
ממולדבה על קביים חיוך גדול נשפך לים השמש מסתנוורת
חסר הבית מלטף יונה מלא חמלה
גבוהה, יפה, הרוח היתה קרה בחלל המופשט. העירום. הכוכבים לחשו - המוות בדרך ועצב גדול בחדר הגדול
קומה שניה. איזולדה. עידית, עידית, אולי עירית? קראה לכלבה על שם בתה. הכאב שרף את לשונה.
A pale ghost, stopping outside a synagogue mumbles a prayer fulfilled to a drop
From Moldova on crutches a big smile pours into the sea the sun is dazzling
The homeless caresses a dove full of compassion
Tall, beautiful, the wind was cold in the abstract space. The naked. The stars whispered - death on the way and great sadness in the great room
Second Floor. Isolde. Edith, Edith, maybe Irit? She named the dog after her daughter. The pain burned her tongue.
