ויליאם בלייק / שירי ניסיון / 1794

הַלַכְתִּי אֶל גַן הָאָהַבָה,

וְרָאִיתִּי מָה שֶלֹא רָאִיתִּי אֵי פָּעַם:

בית לתפילה נִבְנָה בַּמֶרְכָּז בֵּינוֹתָיו

הֵיכָן שֶשִיחַקְתִּי עִל יְרָק עֲדָנָיוְ.

וְשָעֲרֵי הַבית הַזֶה סְגוּרִים הָיוּ

וְ"אָסוּר". עַל הַדֶלֶת חרטו;

אָז פָּנִיתִּי אֶל גַן הָאָהַבָה

שֶפְּרָחִים מְתּוּקִים כֹּה רַבִּים נשא

וְרָאִיתִּי כִּי נִמְלָא בִּקְבָרִים

וּמַצֵבוֹת שָם בִּמְקוֹם הַפְּרָחִים

וְאַנְשֵי דָת גלומים בשחור הולכים וחגים

אוֹחֳזִים שִמְחוֹתָּיי תְּשוּקוֹתָיי בְּחָחִים.

I went to the Garden of Love,

And saw what I never had seen:

A Chapel was built in the midst,

Where I used to play on the green.

And the gates of this Chapel were shut,

And Thou shalt not. writ over the door;

So I turn'd to the Garden of Love,

That so many sweet flowers bore.

And I saw it was filled with graves,

And tomb-stones where flowers should be:

And Priests in black gowns, were walking their rounds,

And binding with briars, my joys & desires.